שירות "המטען"- היקף שיא של גריטה מתוכנן לשנת 2010. לפי הערכת אופטימה, הברוקרית היוונית, מספר האניות שיגרטו יגיע ל-2,000 כאשר הבכורה ניתנת למיכליות בעלות דופן אחת, אשר תהוונה את הנתח הארי של האניות המיועדות לגריטה. להזכירכם, בסוף שנת 2010 בכל מקרה הן נדונו לכליה, שכן זהו המועד האחרון שבו ניתן להן לפעול עפ"י IMO. לפי הספירה יש 800 אניות כאלה.

יתר 1,200 האניות יתחלקו בין כל הענפים של הספנות שסובלים מעודף היצע. בכנס שנערך על גריטה של אניות הוצגו נתונים: מספר האניות הפעילות עומד על 50,000 מתוכן, לפי הגרמנישר ללויד (חברת הסיווג הגרמנית), 14% ´ראויות לגריטה´, כלומר מדובר ב-7,000 אניות שגילן עולה על 25. זו הסיבה שהנציג של IMO דיבר בכנס על מספר גדול יותר של אניות, שנע בין 1,600 עד 1,700 לשנה.

השבר של ענף אחד הוא הבוננזה של האחר. המשבר בספנות הדליק את ענף הגריטה, שהוא מרוכז בדרום אסיה בלבד. האתרים המפורסמים לגריטה הם אלאנג בחלק הדרומי של מדינת גוז´אראט בהודו. הגאות שם חזקה והיא מאפשרת לאניות להגיע לחוף בכוחות עצמן. כשהגאות נסוגה נחשפת האנייה ועבודות הפירוק מתחילות. מכות פטישים כבדים, נהמת מבערי הריתוך, נהמת מנועי המנופים והנה תוך 40 יום נעלמת האנייה והופכת לחומר גלם חדש ומטבע עובר לסוחר. כאן כדאי להזכיר את אניל שארמה, הבעלים של גלובל מרקטינג סיסטמס. זהו אל הגריטה ההודי, ששליש מכל האניות הנגרטות בעולם נקנות על ידו במזומן. עוד מקום הומה הוא החופים החוליים של צפון צ´יטגונג עיר הנמל המרכזית של בנגלדש ומקום אחר הוא קרצ´י בפקיסטאן. שארמה מוכר את המתכת לסוחרים ואלה למפעלים שמייצרים מהם חומרי בנייה וגם ... מכולות ימיות.

90% מאתרי הגריטה נמצאים בשלושת המדינות הללו (הודו, פקיסטאן ובנגלדש). הסיבה לכך היא שעובד באחת המדינות הללו משתכר פחות משלושה אירו ביום. שם פחות מתעניינים בבריאות העובדים שנאלצים לפרק אניות עם מרכיבי אסבסט וחומרים מסרטנים אחרים. אפילו בתנאי העבודה אין מי שיתעניין, עובד שנפצע הוא עובד בר מזל, רבים מוצאים את מותם בעבודה ומי שלא, לא צפוי להגיע לגיל מופלג בכל מקרה.

באדיבות: "המטען" www.shipper.co.il