הגדרה
תיבה גדולה עשויה לרב מתכת, משמשת לאחסנת מטען לשם הובלתו בכלי תחבורה (אונייה, רכבת, משאית, מטוס וכד’).
המכולות מהוות את סוג האריזה הנפוץ ביותר בהובלה הימית.  כ- 90% מהסחר העולמי (להוציא נפט, גז ומוצרים המובלים בשאיבה כגון תבואה) מובלים כיום במכולות. יותר מ- 200 מיליון מכולות בשנה חוצות את האוקיינוסים ועוברות בין מדינות העולם.
 
הגדרת המכולה על כל מרכיביה, מבנה המכולה, סוגיה השונים, הבעלות והאחריות על המכולה, רישוי המכולה ועוד, נמצאת באמנת כלי הקיבול שגם מדינת ישראל, קיבלה על עצמה.

האמנה נכתבה בוועידה, בחסות האו"ם ו- IMO, אשר התכנסה בג'נווה בשנת 1972.
ההחלטות בוועידה התקבלו בהסכמת כל המדינות החתומות על האמנה.

המגמה בעולם היא מעבר לשינוע מטענים במכולות מהסיבות הבאות:

• קלות השינוע בשל מידות קבועות בהתאם לתקנים מקובלים.
• אפשרות לשימוש רב פעמי.
•  אחסון בשטח פתוח ובתנאי אקלים שונים.
•  הגנה טובה על המטען.
• חיסכון בזמן בטעינה, בפריקה, במסירה ובקבלה.
• נוחות הובלה גם ביבשה.

מרבית המכולות שייכות  לחברות הספנות המנהלות מעקב אחר תנועתן ברחבי העולם (נמלים, מסופים,לקוחות). לעתים סוכן אנייה אחד מוביל מכולות השייכות לחברת ספנות המיוצגת ע"י סוכן אנייה אחר.

מכולה בבעלות פרטית:

יש ומכולה אינה משמשת יותר לתובלה ימית  ונרכשת מחברת הספנות ע"י יזם פרטי לשימושים שונים כגון לאחסון.
מכולה כזו הנפרקת מאנייה דינה כדין מטען החייב במכס ובדמי רציף מאחר ולא מדובר  באריזה ריקה אלא מוצר שיש לו ערך מסוים. והיא מוצהרת במצהר.
על הרוכש לשנות את הקידומת של מספר המכולה מאחר ו- 4 האותיות שברישא של  זיהוי מכולה מתייחסות לחברת הספנות שהמכולה הייתה בבעלותה.